לבסוף הוא פתח את דירותיו הנפרדות

המכנסיים נפלו על הרצפה והדירות הנפרדות התיישרו מולה

ראיתי את זה. וזה נגמר לי בפנים. הוא היה ענק. ארוך, עבה, עם ורידים נפוחים. מפלצת אמיתית. לידו, הכבוד שלי נראה פתטי, זניח. קטיה התנשמה, עיניה פקוחות לרווחה.
“אלוהים …” יצא ממנה, והצליל הזה לא היה פחד, אלא התלהבות טהורה, אמיתית.
אתה אוהב את זה? – הוא לקח את עצמו בזרועו והעביר את ראשו על הדגדגן שלה וגרם לה לרעוד.
הוא כל כך גדול, לחשה והביטה בו בקסם. – אצל ארטום … בעלי … לא כזה.
המילים האלה היכו אותי ישר בנשמתי כמו סכין. הם נאמרו בחיוך קל ומזלזל. כמו משהו קטן, מצחיק. התכווצתי לגוש בחושך הארון, הרגשתי את הפנים בוערות.
“ובכן, תראה מה עושים עם זה,” הוא גיחך והכה אותה קלות בירך עם הזין שלו.
היא לא איחרה לחכות. היא כרעה על ברכיה מולו על מיטתו, לקחה אותו בידו, מבטה הנערץ נמשך אליו, וליקקה אותו מהצד כמו גלידה. ואז שפתיה נסגרו על ראשה. הוא גנח כשראשו מושלך לאחור.

כן, מותק, דירות דיסקרטיות כאלה … עמוק יותר.
היא ניסתה. היא נחנקה, נשמעו רעשים רועשים, דמעות יצאו לנגד עיניה, אבל היא לא הפסיקה. ידה עבדה בבסיס ושפתיה החליקו על הקנה. היא מעולם לא עשתה לי את זה. לעולם לא. אצלי זה היה מהיר, לא ששים, כאילו מתוך תחושת חובה. ואיתו … היא נהנתה מהטעם שלו, מהגודל שלו, מהכוח שלה עליו.
ראיתי את עצמות הלחיים שלה מתוחות, את החזה שלה מתנודד לקצב התנועות. אוננתי והסתכלתי על אשתי מוצצת לגבר אחר ושנאתי את עצמי עוד יותר. אבל הייתי על הקצה. מכל גניחה שלה, מכל שאגה שלו, עוויתות של הנאה עברו על הגב.
“מספיק,” הוא צעק לפתע, מסיט את ראשה. – אני אגמור עכשיו, ואני רוצה להיות בתוכך.
הוא סובב אותה בגסות ודחף אותה על המיטה עם גבו אליו. היא נפלה על בטנה בגניחה גמישה בזמן שהוא כרע על ברכיו מאחור, פרש את רגליה בברכיו.
“הגדר דירות דיסקרטיות גבוה יותר,” הוא ציווה, והיא קשתה בצייתנות את גבה, מקימה אותו.
הוא הפנה את הזין שלו לכניסה שלה. היא הייתה רטובה לגמרי, הוא נכנס לאט אבל בביטחון, מותח אותה. פניה של קטיה התעוותו בעווית של כאב או אושר. היא צעקה-גבוה, כמעט צווחני.
תיזהר… הוא גדול מדי.…

שום דבר, תתרגל לזה, – הוא צרח, דוחף את עצמו עמוק יותר לתוך זה עד שהוא נכנס לגמרי.
היא צעקה לכרית, אצבעותיה אוחזות בסדין. הוא התחיל לזוז. לאט לאט, בהתחלה, בכל פעם יוצא כמעט לגמרי ונכנס חזרה בכוח. המיטה חרקה והכה בקיר בחבטה מגעילה וקולנית. כל דחיפה ניתנה בגופי שלי.
היא יללה בכרית, קולה היה דחוס, צרוד, לא מוכר. – חזק יותר!
הוא הטיח לה סטירה על ישבנה, וחמישה אדומים הופיעו על עורה הלבן.

היא רצתה, היא קיבלה.

והוא התחיל לדפוק דירות דיסקרטיות באמת

קשוח, מהיר, חסר רחמים. חריקת המיטה הפכה לזמזום מוצק. גופה נזרק קדימה בכל מהלך שלו. הוא אחז בירכיה, אצבעותיו חופרות בבשרה. בחדר היה ריח כבד של סקס, זיעה, הבושם שלה.
“הזונה שלי,” הוא נהם ודחף לתוכה את הזין שלו. – מה? של מי?

שלך! היא צעקה, וזה נשמע כמו שבועה. – שלך, ויטה! רק שלך!
הוא רכן לעברה, הצמיד אותה למיטה עם כל משקלו, ולא הפסיק לזוז. ידו עטפה את צווארה, לא נשמה, אלא רק מחזיקה, מחזיקה.

והבעל? הבעל שלך? הוא יכול לעשות את זה?

לא! – היא פשוט יללה בתחושה גואה. – לא, הוא חלש, הוא אידיוט! הוא לא יכול לעשות את זה חצי! רק אתה! רק אתה יכול לעשות את זה!
היא סובבה את ראשה, ומבטו הזכוכית, המטורף מהתשוקה, בהה היישר אל נקיק הארון. ישר אלי. היא ידעה. היא ראתה את עיניי בחושך. והיא חייכה. מנצח, אכזרי, מלכותי.
זה היה הקש האחרון. גל של השפלה, בושה והתרגשות פרועה ובלתי נשלטת כיסה אותי בראשי. נשכתי את שפתי עד כדי דם כדי לא לגנוח, וגמרתי בכף ידי, רועדת בעוויתות בדממת הארון. הדירות הנפרדות שלי היכו בהיסטריה אילמת בזמן שעל המיטה הם המשיכו בטנגו הפרוע שלהם.
ישבתי מכוסה בנוזל דביק וצפיתי במאהבה של אשתי מביא אותה לאורגזמה. הצעקה שלה הדהימה אותי. ואז הוא הוציא את הזין מהכוס שלה בשאגה וסיים על גבה, הטיפות הלבנות הכתים את עורה המושלם.
הייתה שתיקה, שנשברה רק על ידי נשימתם הכבדה והמוטרדת. הם שכבו על המיטה שלי, על הסדינים שלי, רטובים, מרוצים, זרים.
ויטה הראשון שבר את השקט.

אז, ידידי? – הוא נשם בכבדות כשהוא פונה לארון. נהנית מההופעה?
ישבתי בארון, מכוסה בבושה הדביקה והמסריחה שלי, וניסיתי לא לנשום. האוויר היה סמיך, סחוט, הריח כמו אבק ובושה שלי. ומהמיטה הגיע ריח המין שלהם-טארט, חייתי, זר.
הם שכבו, נשמו. ויטה התהפך על גבו, חזהו האדיר התרומם. קטיה שכבה על בטנה, גבה וישבנה מכוסים בסרט דק של זיעה וכתמיו. היא זזה ראשונה.
“פו,” היא נשפה באיזושהי עייפות מרוסקת ומאושרת. – אתה פשוט משוגע.
“נורמלי,” הוא גיחך בצרידות והכה אותה בירך. – אתה אש. בעלך, בוא, הוא חורש בעבודה, הוא אפילו לא יודע איזה אוצר בבית מתקרר.
הלב שלי נפל איפשהו במגפיים. היא סובבה את ראשה, מבטה החליק שוב על פער הארון. קר, מעריך.
ארטיום? – היא אמרה את שמי בלעג קל. – הוא … הוא אדם טוב. הוא מרוויח. אכפת לי.
“ובכן,” אדם טוב “זה משעמם, מותק,” ויטה הושיט יד לסיגריה על שידת הלילה, למרות שעישון בחדר השינה היה הטאבו המחמיר ביותר. הוא עישן, והעשן נתלה באוויר על ידי ענן חריף. – אישה לא צריכה “אדם טוב”. היא צריכה גבר. מי שמכיר אותה כמו שצריך.
הוא שיחרר סילון עשן ופנה לעבר הארון.

היי, ארטום! לא נרדמת שם, במקרה? צא החוצה, קדימה, בוא נכיר אותך בצורה גברית.
בפנים, הכל נשבר לי. האימה הקפואה כבלה אותי. הם ידעו. הם ידעו כל הזמן. היד שלי, מכוסה בזרע מיובש, התכווצה בעוויתות.
קטיה התרוממה על המרפק. לא הייתה שום הפתעה או מבוכה על פניה. רק סקרנות קלה ומזלזלת.
ארטיום? אתה באמת שם?
זה כבר היה חסר טעם לשתוק. אצבעותיי רעדו כשלחצתי על הדלת והיא נפתחה בחריקה. יצאתי מהארון כמו ליצן מחוץ לקופסה, מגושם, מקומט, עם זבוב פתוח וכתם על המכנסיים. לא יכולתי להרים עליהם עין. הסתכלתי על הגרביים שלי.
ויטה שכב על המיטה, עירום, הרים, ועישן. הוא הביט בי בעניין עצלן ומתנשא, כמו חרק מוזר. קטיה כיסתה את שדיה בסדין, אך עשתה זאת ללא היסוס, יותר כמו טקס.
“הנה לך,” אמרה. קולה היה שטוח, ללא רגש. – תכירי. זה ויטה. ויטה, זה בעלי, ארטיום.
“היי ארטם,” ויטה הנהן, משחרר עשן. מה דעתך על ההופעה? האם דירות דיסקרטיות שמחות אותך?
ניסיתי להגיד משהו, אבל רק איזה צליל צרוד וחייתי יצא מהגרון. הרגשתי את כל הפנים שלי בוערות.
“אוי, בחייך,” קטיה נופפה בידה כאילו הייתי גור כלבים נסער. – אל תעשה פרצוף כזה. אמרתי לך שזה רק חבר. אנחנו פשוט … הרגענו את המצב. גם אתה אהבת את זה, נכון? ראיתי אותך צופה.
המשפט הזה הספיק כדי לסיים אותי באופן סופי. היא ראתה. ראיתי אותי מאונן, איך אני גומר מהמחזה הזה.
בלעתי גוש בגרון. – קטיה, איך יכולת?
למה? – היא הרימה גבות. הקור שלה היה מפחיד. – ראית את זה בעצמך. לא יצאת, לא עצרת. אהבת את זה. אתה אוהב להיות …
היא לא אמרה את המילה “קרנן”. היא לא. זה היה תלוי באוויר כבר, ענק ובלתי נמנע.
ויטה כיבה את הסיגריה במאפרה משירות החתונה שלנו.

אני חושב שאלך. דברים בבוקר. – הוא קם מהמיטה, גופו הגדול הסתיר את האור מהמנורה. הוא משך את הג ‘ ינס בלי ללבוש תחתונים, לקח חולצת טריקו. הוא התנהג כאילו הוא אדון כאן. – קאט, נתקשר. זה היה חזק.
הוא ניגש אלי, טפח על הכתף. ידו הייתה כבדה, שתלטנית.

אל תהיה עצוב, בנאדם. אישה כזו היא על עשרה גברים של עבודה. אתה עדיין לא יכול להתמודד איתה לבד. תירגע ותהנה.
הוא יצא מחדר השינה, ועד מהרה שמעתי את דלת הכניסה נטרקת.
נשארנו לבד עם קטיה. החדר הריח כמו סקס, טבק ושתיקתנו. היא לא הביטה בי. היא קמה, עטפה את החלוק שלה והלכה לשירותים. שמעתי את המים נדלקים.
עמדתי באמצע חדר השינה, בקצה מיטת הנישואין שלנו, שהריח עכשיו כמו גבר זר, והסתכלתי על הסדין. על הכתמים. על טביעת גופו.
היא חזרה, ניגבה, נקייה, עם פנים קרות ושטופות.

אז קפא? היא אמרה כשעברה על פני למיטה. – לך לישון. מאוחר מדי.
היא שכבה על צדה, פנתה אל הקיר ומשכה שמיכה מעליה. כאילו שום דבר לא קרה. כאילו לא עמדתי כאן, מכוסה בהשפלה שלי.
לא שכבתי. לא יכולתי לשכב על המיטה הזו. הסתובבתי ויצאתי מהחדר. הלכתי לסלון, התיישבתי על הספה בחושך ובהיתי מהחלון, באורות העמומים של אזור השינה.
בפנים היה ריק. לא היה כעס ולא שנאה. רק תחושת בושה כבדה וכוללת. והדבר הנורא ביותר הוא הזיכרון הבוגדני והדביק של הגמירה שלי, מסתכל על סוג אחר שמזיין את אשתי. הגוף שלי בגד בי. האורגזמה שלי שמה נקודה שמנה על כל מה שחשבתי על עצמי, עלינו, על חיינו.
ישבתי והסתכלתי אל תוך החושך. ומחדר השינה נשמעה נשימה חלקה ורגועה של אשתי. היא כבר ישנה.